יום ג', ג’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  הדפסת תמונות  |  עיבוד תמונות  |  מאגר תמונות  |  תערוכות בגלריה  |  פיטשארט בתקשורת  |  מבצעים  |  אירועים  |  תחרויות  |  צור קשר  
כתובתנו: היצירה 13,
קומה 1, רעננה

טלפון: 09-7404170

דוא"ל: pitchart@gmail.com

שעות פתיחה:
א': 10:00-17:00
ב'-ה': 9:30-18:00
ו': 10:00-13:30
 
הבחירה של גלריה פיטשארט לבשר על הולדתה לעולם ולהשיק את החלל החדש עם עבודותיה של האמנית יעל שני איננה בחירה מובנת מאליה, איננה דבר של מה בכך. זוהי הצהרת כוונות שמסמנת הליכה אחרי טעם אישי וטווח עניין אמנותי סקרני, רחב ועצמאי שאיננו מוכתב על ידי אופנות מקומיות חולפות או אג'נדה מתחכמת ומנותקת.

זו תהיה כמעט קלישאה של תולדות האמנות (והמוסיקה, והקולנוע, והתעמלות הקרקע) להצהיר שדווקא אלו שעובדים על בסיס פוקוס פנימי אינדיבידואלי ולא על בסיס החרדה המתמדת של רדיפה אחרי העכשווי וה-'נכון', הם שיצליחו, ללא מאמץ נראה לעין, לשים את האצבע על רוח הזמן ועל עשייה שיעל שני היא רק אחת מנציגותיה, שרוחשת מתחת לפני השטח(י), בשוליים, מזה זמן רב (כמאה שנה בעולם, כשני עשורים בישראל) ומתחילה לצבור נראות בחללים ובשיח המרכזי בשנים האחרונות, אם כי עדיין בהססנות מסוימת מצדו של אותו מרכז שמנסה לחבק ולנכס את התחום הרחב הזה אבל ממרחק בטחון שמושג על ידי שימוש בכותרות ותוויות כמו 'אמנות אאוטסיידרית' (ומי עשה אותה כזו אם לא אתם בעצמכם?) או, פטרוני אף יותר, 'אמנות רחוב'. למרבה המזל, חלק גדול מהיוצרים בתחומים שהוגדרו תחת כותרות אלה לא רק שלא הרכינו ראש בהכנעה והכרת-תודה אל מול מכתיבי הטעם, אלא השכילו לחטוף את הכותרות הנ"ל לשימושם שלהם ולמתג את אמנותם באופן שמאפשר להם חופש פעולה במרחב ושיח שיצרו בעצמם ומשרת אותם על הצד הטוב ביותר (דוגמאות אקראיות: המגזין ג'אקסטאפוז מסן-פרנסיסקו, קבוצת 'מיוטייט בריטיין' וגלריית הורס הוספיטל הלונדונית, ועשרות שיתופי פעולה ישירים בין אמני רחוב לגופים מסחריים). יחד עם זאת, התקרבות אותנטית בין המרכז האמנותי לשוליים העצמאיים, כזו הנובעת כאמור מסקרנות ורצון להבין משהו ולא מיצר בולעני וטורפני מצד אחד או התרפסות והתבטלות מצד שני, היא מבורכת ופורייה, ותערוכת הבכורה של פיטשארט היא דוגמה מוצלחת למפגש שכזה. חשוב לומר מייד: האמנות של יעל שני היא בשום פנים ואופן לא פופ-ארט ולחשוב כך זו אי-הבנה מוחלטת של העולם ממנו באה והיפוך יוצרות החוטא לאמת, שכן מסורת השוליים ששני היא חלק ממנה (קומיקס ונובלות גראפיות) היא המקור בו השתמשו אמני הפופ-ארט למטרותיהם ולמסריהם (המרתקים לכשעצמם), ולא ההיפך. הם היו הראשונים בתוך עולם האמנות להבין את הכוח והערך של אסתטיקת איור שעד לאותו רגע נחשבה לחלק מעולם חסר-חשיבות של ילדים לא מקובלים שמעריצים גיבורי-על. אין זה מקרה שההבנה הנ"ל הלכה יד ביד עם התעצמות כוחם והשפעתם של תת-תרבויות צעירות למיניהן, שהאריכה ימים הרבה מעבר לרגע החסד של הפופ-ארט כחוד-חנית של ייצור משמעות: ביטניקים, היפים, פאנקיסטים, ראפרים, רייברים, והיד עוד נטויה. וההשפעה המתמשכת והמצטברת של תת-תרבויות אלו אכן מחלחלת לאט אבל בטוח אל עולם האמנות, חלליו והשיח שלו. מי שביקר ביריד צבע טרי האחרון יכול היה להיווכח בלא מעט עדויות לכך. לא קשה לנחש ששני שואבת את השראתה ואת ה-'רשיון להרוג' (כלומר לאייר ביד חופשית ובחומרים פשוטים ונגישים על בסיס אימון עצמי ותוך עקיפת טרחות מתישות כמו לימודי אמנות מסודרים) שלה מהמפגש בין המסורת הקומיקסית לתת-תרבויות עליהן מנויים אנשים שמבינים מלידה ובאופן אינטואיטיבי ובלתי-מתווך את הכוח המטפורי והרלוונטיות היום-יומית של אסתטיקת איור זו, עד כדי כך שהם מגשימים אותה באורח חייהם, בדרך לבושם, ובצבעים העזים איתם הם מקשטים את גופם. שני, ילידת 1982, מעידה על עצמה שהיא מאיירת מאז שהיא זוכרת את עצמה, ושהיא מושפעת מאד מאמנות הקעקוע, שגם כן הייתה פעם מוקצית מחמת מיאוס והיום מהווה חלק אינטגראלי מהנוף שנכבש על ידי השבט אליו שני שייכת (או ממנו היא מסוקרנת) ללא שפיכות דמים (כמעט). אפשר להמשיך להלהיב את עצמנו ולטעון ביתר עוז שהאיורים של שני הנם לפיכך גם סוג של אמנות פולקלור: קשה להבחין בכך מייד מאחר והרי מדובר באסתטיקה שרק מתחילה לזכות בהכרה מצד המרכז ושלפיכך, באורח שהפך את ההדרה הזו למקור של כוח, ממשיכה לשאת הילה של משהו חדש, צעיר, ביזארי, נועז ופרוע למרות שהיא קיימת כבר עשרות שנים; אבל אם מתעלים מעל תפיסה צרת-אופקים זו אפשר לומר בפשטות ובביטחון שמה ששני מאיירת הוא את הווי ה-'שבט' שלה, את המראה והתחושה היומיומיים של תת-התרבות עליה היא מנוייה, או במלים פשוטות אף יותר, את החיים של האנשים שסביבה. הבחירה של שני להתמקד בנשים המקרינות כוח, או, אם לצטט את האמנית עצמה, ב"עוצמה של היופי הנשי" מסתדרת גם היא מצוין עם הטיעון הפולקלוריסטי שכן ללא שום ספק מדובר בדור ובתת-תרבות שנותן מרחב חסר-תקדים לעוצמה הזו לפרוח (ועל רקע זה לא מפתיע לגלות בשמחה ששני מסמנת את גיבורת הקומיקס הפרועה משנות התשעים, טאנק-גירל, כאבן-דרך תרבותית משמעותית בהתפתחותה). יחד עם זאת, רומזת שני, לא מדובר בתצוגת-כוח פלקאטית ומלאכותית. אין ספק שהצבעוניות העזה משדרת ויטאליות ושמחה, אבל, כמו בטבע, צבעים עזים מסמנים לעתים קרובות גם מלכודת-דבש (קוטלת ללא מאמץ, קורבנותיה מתים מאוהבים), אזהרה, או תוקפנות ראוותנית - שהיא סמלית ונועדת לאחז עיניים כדי למנוע עימות, לא ליצור אותו. היופי של הנשים ששני מציירת הוא בעת ובעונה אחת יופי פתייני ויופי של 'תעזבו אותי לנפשי'. העושר וההתקשטות יכולים להיתפס גם כסוג של שדה-כוח, שכבת הגנה, שריון. במבט חודר אפשר להבחין בכאב ובשבריריות (שחייבים להיות שם לא כי נשים הם כאלה, אלא כי בני-אדם הם כאלה). ואם מהרהרים לרגע על הדרך בה הבמאי דיוויד לינץ' מייצר אימה ואי-נחת דרך פריימים קורנים, אידיליים, צבעוניים-עד-בחילה וסחרחורת הנובעים מהעצמה של המציאות המבטלת את הפילטרים איתם אנו בדרך-כלל מתגוננים מפניה, אפשר להבין גם את השבר, הפציעה, והצלקות אותן נושאות בעוז ובקוממיות הנשים היפות של יעל שני. הן מבינות את האימה הלינצ'ית מאז שהן זוכרות את עצמן. אבי פיטשון

 
....
....
....
....
....
....
....
....
 

האמן והאדריכל יגאל זמר למד בישראל ובניו יורק והתפרש על תחומים רבים כגון צורפות, אדריכלות, ציור ופיסול.
תערוכה צבעונית וארץ ישראלית המבטאת את מבטה האופטימי והמתרגש של מירה מהחיים והיופי הסובב אותה, כל זאת לאחר תאונת דרכים ששינתה את חייה והותירה אותה באיזון תמידי שנע בין שמחה לכאב.
יצירתה המרשימה של פנינה ורד אינה מקובעת. היא רבגונית, מתפתחת ומגיבה לשינויים ולחידושים שמתאפשרים עם ההתפתחות הדינאמית של עולם המדיה הדיגיטאלית.
אימא של לירית, כלילה, היא סוג מיוחד של מלאך שנקלע לגלריה שלי תקופה קצרה לאחר פתיחתה. ימים בודדים לאחר מכן זכיתי להכיר את לירית. מבחינתי זו הייתה ונשארה אהבה ממבט ראשון. אהבתי את הרגישות בצילומים שהציגה בפניי, את הצבעים, הזוויות, המוזיקה שנובעת מתוכם.
הציורים של איריס נייוולד, מגיעים דבר ראשון מהבטן, משיכות המכחול האקספרסיביות, בחירת הצבעים, הקומפוזיציה, כולם אינטואיטיביים לחלוטין, ככל שהעבודה מתקדמת, נכנסים לפעולה גם הראש והדמיון, כאשר צצים לפתע על הנייר דמויות שלא תוכננו מראש.
התערוכה השנייה בגלריה פיטשארט מגיעה מחוסר יכולת של כל הנוגעים בדבר להתאפק ולהימנע ממה שעשוי להיראות כגימיק: תערוכה משפחתית על טהרת בני החמולה. מן הסתם, התערוכה מבטאת גאווה שבטית לא מבוטלת. אבל בשורה התחתונה כולם מרוויחים מההזדמנות להפגיש שני אמנים המוכרים כל אחד בתחומו שבמקרה הם גם בני דודים.
 
 
 


רענן הודעות/תגובות

עד כה: 0 תגובות ב 0 דיונים.

cmdOrder התחלה לסוף

All Reviewsפתיחה/סגירה כל התגובות ברצף

 
 

All Reviewsחזרה לדף ראשי

וידאו

Video

וידאו YouTube

YouTube Video

תמונה

Picture

מקרא:

תגובת מנהל

Management review

תגובה ללא תוכן

No content review

תגובה חדשה

New review

אודיו

Sound

הודעה ללא תגובה

Message without response

הודעה עם תגובה

Message with response

קובץ

File

פלאש

Flash